יום 6 יום ב' 17 באוגוסט 2009

מסטיה

יומיים באזור מסטיה. בלב האזור הגבוה כשמצפון לכפר, הר אושבה בגובה 4700 מטר וממש מעלינו ההר‬ ‫מסטיה. הגבול מצפון עם רוסיה הינו רכס הרי הקווקז הגבוה ביותר ומסטיה ‪ Mestia‬ רכוז כפרים הגדול באזור.‬

‫

השכמה מוקדמת, צופים בזריחה ממרפסת החדר הפונה מזרחה, מזכיר קצת את "פון היל" שבנפל. אלא שב"פון היל" זריחת השמש מדליקה את 7 פסגות ההימליה וכאן "נדלקים" ראשי מגדלי השמירה המאפיינים את האזור. האור המיוחד מזמין אותנו (שמוליק מנוב ואנוכי) כל אחד לחוד ומבלי שנדברנו לסיור צילום מוקדם בעיירה המתעוררת.

מסטיה 06:30 בבוקר

קודם מכה בנו ריח הלחם המקומי הדומה לפיתה גדולה הנאפה בתנור-טאבון במאפייה הסמוכה, אח"כ בסמטה הצרה אנו נתקלים באשה לא צעירה נושאת מיכל חלב שזה עתה נחלב ידנית מהפרה שבחצר.


משאית עתיקה מניעה ברעש ואוספת פועלים צעירים בדרכם לעבודה. רעש המנוע לא מצליח להשתיק את רחש זרימת הנהר העובר במרכז מסטיה. חגיגה לצלמים, כל בית וכמעט כל סמטה "שווים" צילום, אני "יורה" במצלמה בממוצע כל 2 דקות עד לקצה העיירה מזרחה משם נכנס הנהר לעיירה ושם גם הדרך לאושגולי בה ניסע מחר.

לאחר ארוחת בוקר מקומית מתארגנים לסיור רגלי בכפר ובשלוחה שבין מזלג הנהרות המתלכדים לנהר אחד הזורם דרך העיירה.

תחילה מבקרים את האופה שבסמטה הסמוכה, מציצים בחצר האחורית בגינת הירק הקטנה, בברז העתיק וב"פיילה" שאליה הוא דולף, כאן לא חוסכים וגם לא מודדים צריכת מים. אחר כך צועדים בטור על השלוחה שבין הנהרות. פריחה צבעונית בעיצומה, עכשיו אנחנו מבינים מה זה "כרי דשא" הירוק בוהק על רקע רכס ה"אושבה" שעל מדרונותיו שלג, רחש פרות לועסות באחו, אחרות צועדות כאילו ללא בעלים, משפחה צעירה מטיילת לה רגלית, ג'יפ עתיק יורד מאיפה שהוא.

מול רכס האושבה

חוזרים לכפר לארוחת צהריים מוקדמת לאחריה עולים על הרכבים ונוסעים בין בתי הכפר הצרים אל עבר המוזיאון המקומי אותו אצרה צעירה אוקראינית יפה. קודם עולים על מגדל שמירה אליו מטפסים בסולם עץ רופף עד לקומה הראשונה ומשם ממשיכים במדרגות וסולמות פנימיים עד לראש המגדל שמחלונות התצפית שלו לארבע רוחות השמיים מתגלית מסטיה היפה על כל חלקיה. המוזיאון האפלולי מדמה חיי משפחה ומשקה בתנאי חורף, כולם יחד האנשים הבקר והצאן, הכל יש כאן, אפילו כנסייה זעירה. יוצאים לאור הבוהק ו‫נוסעים בדרך עפר מתפתלת וקשה שנפתחה רק לאחרונה אל הר מסטיה שמצפון, לא לפני שווחו המדריך, המנווט והמוביל המקומי חוזר על הוראות הנהיגה בתנאים קשים (מהלך כח מקסימלי, נסיעה איטית והקפדה על נסיעה האחד בעקבות השני). הר מסטיה שבהמשכו רמת אושבה שיש אומרים שהיא מושלגת כל השנה!!. מטפסים לאט ומסטיה הולכת ומתרחקת תחתינו. למרות ההקפדה על הוראות הנהיגה המנועים מתחממים מאד וכולנו עוצרים להפוגת התקררות כשלאחריה לאחר מאמץ קצר נוסף, תוך כ-20 דקות אנחנו למעלה. המראה שנפרש לעינינו מדהים (פעם ראשונה שאני משתמש במילה "מדהים") צעידה קצרה לכיוון האושבה, מתיישבים על מדרון, ממול לנוף. הרכס, המדרונות וההר, כולם לפנינו. חלק מהחבורה לא עומדים בהתפעמות ומתחילים להשתפך ולהתפייט.

את "לוגו המסע" הפרטי שלי שיופיע בתחילת ובסיום כל סרטון שאצלם ואערוך אני מחליט לצלם כאן.

חוזרים לרכבים, נפרדים מהמראות השמימיים בעזרת המצלמות ומתחילים בנסיעה איטית במדרון היורד למסטיה. הערב יורד, השקיעה כבר הרבה מאחורינו, הבנות מארגנות את ארוחת הערב (שוב דגים, הפעם בתנור "טורבו הפחמים" המקומי) ולאחריה, מופע פולקלור בשירה וריקודים של להקה מקומית. למרות העייפות חלקנו מצטרפים למחולות. עוד כוסית "צ'ה צ'ה (מין משקה מקומי חריף מאד) ופורשים לשינה לאחר יום ארוך ומיוחד.